<h1>ארחות חיים הלכ' תפילה סימן ל'</h1>
<h2>דף כח:</h2>
וכורע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה. והרשב"א כתב בשם רבינו האיי גאון ז"ל שצריך שיכוף ראשו כאגמון עד שיראה איסר כנגד לבו. פי' בעל הערוך כשכופף אדם עצמו מתקפל טבורו בתוך מעיו ונראה השחוס והוא הנקרא צפור נפש שבשלהי החזה באמצעיתו בולט והוא כשיעור איסר. וי"א עד שיכוף קומתו ויראה איסר בארץ מוטל כנגד לבו והאיסר הוא מטבע קטן וצריך לשוח ולעיין בארץ מפני שהוא מכוון ומוטל כנגד לבו עכ"ל. ובגמרא [יב:] כרע כחזרא וזקיף כחויא. פי' תרגום ירושלמי של צב חזרא וצב אין לו צואר וצריך לכרוע בבת אחת. ואם הכריעה קשה לו ומצער נפשיה כייף רישיה ומחזי כמאן דכרע ודיו. וכן מצינו בירושלמי דא"ר מתנא מחזיקנא טיבותא לרישי דכי מטי למודים כרע מן גרמוי. ולא לעביד כדרקונה, שישחה ראשו וכתפיו יחד. ואחז"ל שדרו של אדם לאחר ז' שנים נעשה נחש וה"מ מאן דלא כרע במודים פי' כהוגן ואינו מכוון לומר משתחוים. ואינו רוצה לומר דלא כרע כלל שאין אדם שלא יכרע במודים אלא שלא יכרע כהוגן. פי' גאון שלא כרע כל קומתו והשדרה והטעם למה אנו כורעים במודים דכתיב ואקוד ואשתחוה לה' ואברך את ה' וגו'. והטעם בהודאה דכתיב ואשתחוה למלך ומתרגמינן ואודינא למלכא.
